מה עולה מהתשאולים שערכתי עם מאות בני משפחות וחולים (כשהיה ניתן):

אני מציגה את הדברים מההסתכלות האישית שלי כנטורופתית מקצועית וכמי שחקרה את הנושא רבות מכיוונים שונים, אך בכל זאת לא על בסיס מחקר על פי כללים מדעיים מקובלים, ולכן המסקנות פה הן אפשריות ולא מוחלטות. מהתשאולים הרבים שערכתי, אם באופן מעמיק, ואם באופן שטחי יותר, עלו גורמי הסטרס -הכרוני והאקוטי, הנפשי והפיזי, כגורמים משמעותיים אפשריים שקדמו לפריצת מחלת קרויצפלד יעקב. ברקע של חולים רבים שחקרתי הופיע סטרס מתמשך בעצימות גבוהה ובדרך כלל קרוב לפריצתה של המחלה הופיע סטרס אקוטי שלדעתי הכריע את האדם בסופו של דבר.

​

סטרס כרוני- חשיפה למתח ולחץ נפשי מתמשך לתקופה ארוכה, אפילו מס' שנים לפני המחלה, שמתיש את האדם ואת מערכות הגוף, גוזל משאבים חשובים, ומותיר את האדם חשוף ופגיע למחלות שונות.

​

סטרס כזה יכול לנבוע מטראומה נפשית שיש קושי להתמודד איתה או להתאושש ממנה לאורך זמן, סכסוכים במערכות יחסים, דאגות קשות, כעסים, ועוד מצבים נפשיים שיש לאדם קושי גדול להתמודד איתם. מצב זה כולל מוטרדות נפשית ורגשות שליליים הגורמים למצוקה נפשית ומפרים גם את האיזון הפיזיולוגי-  יכול להתבטא גם בחוסר שינה מתמשך, בעייפות מתמדת, חרדות ופחדים, דאגנות יתרה, חוסר חיוניות, תקיעויות שונות בגוף או בנפש, כאבים בחזה, מצבים נפשיים לא מאוזנים, כאבים כרונים, מחלות כרוניות, ועוד.

​

מראיונות שערכתי עם החולים עצמם, עלו נושאים של קשיים נפשיים ודאגות קשות, שבחלקם אף לא שיתפו את סביבתם, "שמרו הכל בפנים, כי לא רצו להדאיג אף אחד..." - דבר שכנראה הכביד עוד יותר את המתח הקיים והעומס על הגוף.

התשה פיזיולוגית כרונית- פעילות פיזית מאומצת מאוד לאורך זמן ואפילו פעילות גופנית בעצימות גבוהה לאורך זמן ללא הזנה מתאימה ותומכת במקביל.

​

סטרס אקוטי - טראומה שעוברת על האדם בטווח הקצר שלפני פריצת המחלה:

מבחינה פיזית - ניתוח, הרדמה, תאונה, חבלת גוף או ראש, טיפולי שיניים אינטנסיביים (מספר השתלות בו זמנית, וכדו') ועוד.

מבחינה נפשית- טראומה נפשית, אבל על יקיר, דאגות טורדניות קשות, דיכאון, חרדות, חוסר יכולת להתמודד, ועוד.

​

מנגנון הסטרס

מנגנון זה נקרא FIGHT OR FLIGHT (or freeze) - FFF, תגובת הילחם או ברח (או קפא). ברמה האבולוציונית מנגנון זה מרכז את כל המשאבים שלנו לזמן ממוקד מאוד של סכנה מיידית להישרדות, הגוף עובר לדריכות גבוהה- מפעיל את המע' הסימפטטית וממקסם אנרגיה לצורך התמודדות עם גורם הסכנה, הסטרסור. בזמן כזה מדוכאת המע' הפראסימפטטית שאחראית על פעילות מערכות שאינן חיוניות להתמודדות ברגעי הסכנה (מע' העיכול, מע' החיסון, מע' הרבייה ועוד) והן מקבלות פחות אנרגיה ומשאבים. מערכות אלו אחראיות על שיקום הגוף והן אלו שאמורות לפעול רוב הזמן.

​

הבעיה היא שבעולם המודרני אנו חיים במצב של סטרס מתמשך וכרוני. הגוף נמצא בדריכות גבוהה מתמדת, מבזבז משאבים יקרים בתחזוק מצב זה מצד אחד,  ומשבש את הפעילות התקינה של הגוף ואת שיקומו מצד שני, כך שהוא חשוף יותר לבעיות ושיבושים.

חשוב לי לציין ולהדגיש שבמקרים שראיינתי הסטרס הגבוה התבטא במצוקה נפשית גדולה לאורך זמן, ולא רק סטרס כללי, שבו רב האוכלוסייה המערבית חיה בו.

​

הקשר של מחלת קרויצפלד יעקב לסטרס נבחן כבר בעבר (2006) ע"י פרופ' אריאלה גיגי, נוירופסיכולוגית וחוקרת במדעי המוח באונ' אריאל, שראיינה משפחות רבות של חולים בקרויצפלד יעקב. בראיון שקיימתי גם איתה עלה האבחון של קיום מצבי סטרס והרגישות אליהם בהקשר המחלה. ניתן להרחיב במחקרים שפרסמה בנושא.

​

בנוסף, נושא הסטרס נבדק גם במחקר  (2019) שנערך בסלובקיה על שלושה זוגות תאומים זהים עם מוטציה דומה לזו ששכיחה בישראל E200k, ונמצאו כי שלושתם חלו בגילאים שונים עם רקע של סטרס כרוני ברקע: פיזי (ניתוחים ומחלות כרוניות)  במקביל לסטרס נפשי (אבל, בעיות כלכליות, לחצים נפשיים ועוד).

​

עם זאת, הבחנתי בכך שהיו נשאים שעברו מצבי סטרס (אובייקטיביים כמו ניתוחים למשל, אך גם משברים וטראומות נפשיות) אך לא חלו במחלת קרויצפלד יעקב. מה שלהבנתי הבדיל ביניהם לבין חולים שחלו, היה החוסן שלהם בתחילת מצבי הסטרס ובמהלכם וכן משך מצבי הסטרס ועוצמתם. ההשערה שלי היא שלחולים שחלו כבר לא נותרו רזרבות תפקודיות- משאבים להתמודדות והגוף שלהם קרס. לדעתי זה בדומה למצב של אדם מבוגר שעליו לעבור ניתוח או מצב נפשי של אבל על קרוב למשל, וככל שיהיה חלש יותר (אינו בעל חוסן מספק בתחילת הסטרס) והסטרס עוצמתי יותר, יקטנו סיכוייו לצלוח מצבים אלו בשלום.

​

אני כמובן לא מיעצת לדחות ניתוחים מצילי חיים ודברים משמעותיים שיש לעבור, אלא רק להאיר את תשומת הלב שיש לחזק את האדם ולשפר את חוסנו, קודם לכן ובמהלך התקופה, כדי לשפר את סיכוייו לעבור זאת ללא סיכון גבוה מדי.

​

אדם הנמצא במצוקה כלשהי, פיזית או נפשית, צריך לעניות דעתי לטפל ולאזן את עצמו. אני נותנת כלים רבים מהגישה הנטורפתית, בה התמחיתי מקצועית, ובמידת הצורך אני ממליצה לפנות לאנשי מקצוע הן מתחומי הבריאות הכללית והן מתחומי בריאות הנפש, כדי לחזור לאיזון, שהוא חשוב מאוד להמשך תחזוקת הגוף באופן תקין. זו האמונה שלי.

חשוב לי להביא לתשומת ליבכם, שגם שירות פסיכולוגי וגם שירות פסיכאטרי נכללים בסל הבריאות, והינכם זכאים לקבלו דרך פניה לקופות החולים. אל תחששו ואל תתביישו. הבריאות שלכם היא מעל הכל!

​