הנתונים שעולים מתשאולים שערכתי עם מאות בני משפחות וחולים (כשהיה ניתן):

אני מציגה את הדברים מההסתכלות האישית שלי כנטורופתית מקצועית וכמי שחקרה את הנושא רבות מכיוונים שונים, אך בכל זאת לא על בסיס מחקרי ולפי כללים מדעיים מקובלים, ולכן המסקנות פה הן אפשריות ולא מוחלטות. מהתשאולים הרבים שערכתי, אם באופן מעמיק ואם באופן שטחי יותר, הסטרס הכרוני והאקוטי, הנפשי והפיזי, עלו כגורמים משמעותיים אפשריים שקדמו לפריצת המחלה קרויצפלד-יעקב. ברקע של חולים רבים שחקרתי הופיע סטרס מתמשך בעצימות גבוהה ובדרך כלל קרוב לפריצתה של המחלה הופיע סטרס אקוטי שלדעתי הכריע את האדם בסופו של דבר.

​

סטרס כרוני

חשיפה למתח וללחץ נפשי מתמשך לתקופה ארוכה, אפילו מספר שנים לפני המחלה, שמתישים את האדם ואת מערכות הגוף שלו, גוזלים ממנו משאבים חשובים, ומותירים אותו חשוף ופגיע למחלות שונות.

​

סטרס כזה יכול לנבוע מטראומה נפשית שיש קושי להתמודד איתה או להתאושש ממנה לאורך זמן, סכסוכים במערכות יחסים, דאגות קשות, כעסים, ועוד מצבים נפשיים שיש לאדם קושי גדול להתמודד איתם. מצב זה כולל מוטרדות נפשית ורגשות שליליים הגורמים למצוקה נפשית ומפרים גם את האיזון הפיזיולוגי. זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בחוסר שינה מתמשך, בעייפות מתמדת, חרדות ופחדים, דאגנות יתרה, חוסר חיוניות, תקיעויות שונות בגוף או בנפש, כאבים בחזה, מצבים נפשיים לא מאוזנים, כאבים כרונים, מחלות כרוניות ועוד.

​מראיונות שערכתי עם החולים עצמם, עלו נושאים של קשיים נפשיים ודאגות קשות, בחלקן אפילו לא שיתפו את הסובבים אותם, "שמרו הכול בפנים, כי לא רצו להדאיג אף אחד..."- דבר שכנראה רק הוסיף על המתח הקיים ועל העומס של הגוף.

​

התשה פיזיולוגית כרונית

פעילות פיזית מאומצת מאוד לאורך זמן, קל וחומר כשהיא נעשית ללא הזנה מתאימה ותומכת במקביל.

​

סטרס אקוטי

טראומה שעוברת על האדם בטווח הקצר שלפני פריצת המחלה.

זאת יכולה להיות טראומה פיזית- ניתוח, הרדמה, תאונה, חבלת גוף או ראש, טיפולי שיניים אינטנסיביים (מספר השתלות בו זמנית וכו') ועוד. וזאת יכולה להיות טראומה נפשית- אֵבֶל, דאגות טורדניות קשות, דיכאון, חרדות ועוד.

​

מנגנון הסטרס

מנגנון זה נקרא FIGHT OR FLIGHT, or freeze) -FFF), תגובת הילחם או ברח או קפא. ברמה האבולוציונית מנגנון זה מרכז את כל המשאבים שלנו לזמן ממוקד מאוד של סכנה מיידית ולצורך להישרדות. הגוף עובר לדריכות גבוהה, מפעיל את המערכת הסימפטטית וממקסם אנרגיה לצורך התמודדות עם גורם הסכנה, הסטרסור. בזמן כזה המערכת הפראסימפטטית מדוכאת ולכן פעילות המערכות שאינן חיוניות להתמודדות ברגעי הסכנה (העיכול, החיסון, הרבייה ועוד) מקבלות פחות אנרגיה ומשאבים. מערכות אלו אחראיות על שיקום הגוף והן אלו שאמורות לפעול רוב הזמן.

​

הבעיה היא שבעולם המודרני אנו חיים במצב של סטרס מתמשך וכרוני. הגוף נמצא בדריכות גבוהה מתמדת כך שהוא מבזבז משאבים יקרים בתחזוק מצב זה מצד אחד,  ומשבש את הפעילות התקינה של הגוף ואת שיקומו מצד שני. המצב האבסורדי הזה חושף אותו יותר לבעיות ולשיבושים. חשוב לי לציין ולהדגיש שבראיונות שביצעתי למדתי שהסטרס הגבוהה התבטא במצוקה נפשית גדולה לאורך זמן, ולא רק בסטרס הכללי שרוב האוכלוסייה המערבית חיה בו.

​

הקשר של מחלת קרויצפלד-יעקב לסטרס נבחן כבר בעבר (שנת 2006) על ידי פרופ' אריאלה גיגי, נוירופסיכולוגית וחוקרת במדעי המוח באוניברסיטת אריאל, שראיינה משפחות רבות של חולים בקרויצפלד-יעקב. בראיון שקיימתי איתה עלה האבחון של קיום מצבי סטרס והרגישות אליהם בהקשר המחלה. ניתן לקרוא בהרחבה על הנושא במחקרים שפרסמה בנושא.

​

נוסף על כך, נושא הסטרס נבדק גם במחקר (שנת 2019) שנערך בסלובקיה על שלושה זוגות תאומים זהים עם מוטציה דומה לזו ששכיחה בישראל E200k, ונמצא כי שלושתם חלו בגילאים שונים עם רקע של סטרס כרוני ברקע: פיזי (ניתוחים ומחלות כרוניות) במקביל לסטרס נפשי (אֵבֶל, בעיות כלכליות, לחצים נפשיים ועוד).

​

עם זאת, הבחנתי בכך שהיו נשאים שעברו מצבי סטרס (אובייקטיביים כמו ניתוחים למשל, אך גם משברים וטראומות נפשיות), אך לא חלו במחלת קרויצפלד-יעקב. מה שלהבנתי הבדיל ביניהם לבין חולים שחלו, היה החוסן שלהם בתחילת מצבי הסטרס ובמהלכם וכן משך מצבי הסטרס ועוצמתם. ההשערה שלי היא שלחולים שחלו כבר לא נותרו רזרבות תפקודיות ומשאבים להתמודדות והגוף שלהם קרס. לדעתי הדבר דומה למצב של אדם מבוגר שעליו לעבור ניתוח וככל שיהיה חלש יותר (חוסן לא מספק בתחילת הסטרס) וככל שהסטרס יהיה עוצמתי יותר- כך יקטנו סיכוייו לצלוח זאת בשלום.

​

אני כמובן לא מייעצת לדחות ניתוחים מצילי חיים ודברים משמעותיים שיש לעבור, אלא רק להאיר את תשומת הלב על כך שיש לחזק את האדם ולשפר את חוסנו לפני מצבים כאלו ובמהלכם, כדי לשפר את סיכוייו לעבור אותם ללא סיכון גבוה מדי.

​

אדם הנמצא במצוקה כלשהי, פיזית או נפשית, צריך לעניות דעתי לטפל בכך ולאזן את עצמו. אני נותנת כלים רבים מהגישה הנטורופתית, בה התמחיתי מקצועית, ובמידת הצורך אני ממליצה לפנות לאנשי מקצוע, הן מתחומי הבריאות הכללית והן מתחומי בריאות הנפש, כדי לחזור לאיזון שהוא חשוב מאוד להמשך תחזוקה תקינה של הגוף. זו האמונה שלי. חשוב לי להביא לתשומת ליבכם, שגם שירות פסיכולוגי וגם שירות פסיכיאטרי נכללים בסל הבריאות, והינכם זכאים להם דרך פנייה לקופות החולים. אל תחששו ואל תתביישו- הבריאות שלכם היא מעל הכול!