מה משפיע על החוסן הגופני-נפשי?
עפ"י הנטורפתיה, הבסיס לבריאות מיטבית מסתמך על משולש תהליכי החיים-

• הזנה- הזנה חומרית הכוללת תנאי מחייה פיזיים (תזונה, שתייה, נשימה, אור, ועוד), והזנה נפשית הכוללת תנאי מחייה מנטליים רגשיים (חוויות, עניין, אמונה, רגשות, תחושת תכלית ומשמעות ועוד).

• תנועה- תנועת כוח החיים בגוף, זרימת האנרגיה והדם, ספיגה ועיכול, העברת חומרי ההזנה לכל מערכות הגוף והנפש, עיבוד ופירוק של חומרי ההזנה מצד אחד ושל הפסולת מהצד השני.

• פינוי- סילוק פסולת ורעלים ברמה הפיזית והנפשית החוצה מהגוף ומהנפש.

​​

כשאחד מאלמנטים אלו יוצא מאיזון בשל ליקוי כלשהו (תזונה לקויה, רעלים, סטרס, חוסר פעילות גופנית, חוסר שינה, תקיעות מחשבתית, כעסים, עצירות ועוד) הגוף יגיב באופנים שונים בהתאם למשך החשיפה לליקוי, למצב הגוף וחוסנו ולרגישות האישית הגנטית. בדרך כלל בחוסר איזון יש מחלה אקוטית שהיא דרכו של הגוף לנקז רעילות ולהגיע לאיזון מחודש. במידה והגוף לא מצליח להתמודד ולאזן את עצמו, מצב זה יכול להימשך כמחלה כרונית, כאבים במקומות שונים, ותופעות שונות שאינן תקינות, אבל לא בהכרח שיהיו ברורות וגלויות. לעיתים מדובר בעייפות מתמשכת ובתפקוד שהוא לא מיטבי. 

 

מתחיל להיווצר חוסר איזון במערכות מסוימות, ואם הוא אינו מטופל ומתוקן לאורך זמן, הוא יכול לגרום לנזק מצטבר בתפקודו של כלל הגוף־נפש, להפחית את החוסן הכללי ולייצר מחלה כלשהי בהתאם למבנה הגנטי ולרגישות האישית. לכן, כשמופיעה בעיה יש לטפל בה עד כמה שניתן מהשורש ולא להסתפק ב"כיבוי התסמינים", שבעצם נועדו להתריע שמשהו לא תקין. עם זאת, כל גוף מגיב אחרת ואין מקרה אחד דומה למשנהו.

​

ככלל, יש לגוף יכולת טובה יותר לאזן את עצמו בגילאים הצעירים יותר. החל משנות ארבעים של אדם יכולת זו נשחקת יותר, הן בשל הזדקנות מערכות הגוף והן בשל הצטברות עומס רעלים וחוסר איזון שכבר קשה יותר להתגבר עליו. הגוף פחות סלחן ופחות יכול להמשיך לשאת עומס רעלים (פיזיים ונפשיים), ודאי כשהתזונה אינה תומכת ומספקת. לכן, החשיפה למחלות עולה מגיל זה באופן כללי ונדרשת התערבות משמעותית יותר על מנת ליצור מצב של איזון ובריאות.